שכפול מפתחות: מה אפשר לשכפל, מה לא, ומה צריך להביא

שלוש דרכים להפיק מפתח, ולמה עותק של עותק נכשל

יש שלוש דרכים להפיק מפתח נוסף. הראשונה היא העתקה: מהדקים את המפתח הקיים ואת הגלם במכונה, וחוט מישוש עוקב אחרי החיתוכים של המקור ומעביר אותם לגלם. זו השיטה בכל עמדת שכפול רגילה. השנייה היא חיתוך לפי קוד: המכונה מקבלת את עומקי החיתוך כמספרים, מכרטיס שכפול, מרישום של מערכת או מטבלת היצרן, וחותכת לפי המידות המקוריות. השלישית היא הנפקה: מנהל המערכת מוסיף מפתח או תג חדש להרשאות, כמו במערכת אלקטרומכנית, בתג קרבה או בשלט רכב.

ההבדל בין העתקה לחיתוך לפי קוד מסביר את הבעיה המוכרת ביותר בשכפול. בהעתקה, המכונה משכפלת את המקור כמו שהוא, כולל שחיקה וכולל כל סטייה קטנה מהשכפול הקודם. עותק שנעשה מעותק מצרף את הסטייה שלו לזו של הדור הקודם, וכך אחרי שניים־שלושה דורות מתקבל מפתח שנכנס ומסתובב רק בניסיון השני. מכונות מתקדמות מזהות שחיקה במפתח המקור ומתקנות אותה; Locksmith Ledger מתאר מכונה שחותכת במקרה כזה לפי מפרט היצרן בסבולת של ±0.001 אינץ׳.

Silca, יצרנית גלמים ומכונות שכפול, מתארת את השלב שבו כדאי לשכפל: המפתח נכנס ומסתובב אבל פותח בקושי. מפתח שחוק פוגע עם הזמן גם בצילינדר, ולכן מעתיקים ממנו לפני שהוא מגיע לשלב הזה, או מוותרים עליו לטובת חיתוך לפי קוד. בצילינדרים עם כרטיס שכפול הבעיה כמעט לא קיימת: המנעולן המורשה קורא את הקוד מהכרטיס וחותך מגלם חדש לפי המידות המקוריות, בלי קשר למצב המפתח שבידכם.

המסקנה המעשית פשוטה: שומרים מפתח מקורי אחד בבית, לא משתמשים בו יום־יום, ומשכפלים רק ממנו. אם כבר יצא עותק שלא עובד, המדריך על מפתח משוכפל שלא עובד עובר על הבירור שלב אחר שלב.

מפתח משונן ומפתח שקעים: השכפול החופשי

המפתח המשונן הוא המפתח השטוח עם שיניים בשפה אחת, המוכר מצילינדרים אירופאיים רגילים, מתיבות ומדלתות פנים. בתוך הצילינדר יש שורת פינים, וכל שן במפתח מרימה פין לגובה הנכון. לכל יצרן יש פרופיל, כלומר חתך אורכי של המפתח שמתאים רק לחריץ שלו, אבל לרוב הפרופילים הנפוצים יש גלמים בשוק החופשי. לכן מפתח כזה משוכפל כמעט בכל עמדה בתוך כמה דקות. ב־31 מתוך 45 הצילינדרים בקטלוג שלנו אין בקרת שכפול רשומה, וזה המצב ברוב דלתות הפנים, השערים והמחסנים.

מפתח שקעים, שנקרא גם דימפל, נראה שונה: להב עבה ושטוח, בלי שיניים בשפה, עם שקעים עגולים בפני המפתח. השקעים מפעילים פינים מכמה כיוונים, ולכן החיתוך מדויק יותר ודורש מכונה ייעודית. כשאין למפתח בקרת שכפול, השכפול חופשי באותה מידה, רק לא בכל עמדה. אם בעמדה הקרובה אין גלם לפרופיל שלכם, הגלם מוזמן, וזה כל ההבדל.

שימו לב לצילינדר אחיד, שבו מפתח אחד פותח כמה צילינדרים. 12 מתוך 45 הצילינדרים בקטלוג זמינים בגרסה כזו. כל עותק של מפתח אחיד פותח את כל הדלתות בקבוצה, ולכן מי שמקבל עותק מקבל גישה לכולן. אם צריך להבדיל בין משתמשים, זה כבר עניין של מערכת מאסטר, ויש לו מדריך נפרד.

כרטיס שכפול ופטנט: איך עובדת בקרת שכפול בצילינדרים ישראליים

בקרת שכפול היא שיטה שבה היצרן קובע מי רשאי לחתוך מפתח נוסף. היא נשענת על שני דברים: פרופיל מפתח מוגן בפטנט, שהגלם שלו מיוצר ומופץ רק לגורמים מורשים, וכרטיס שכפול שמסופק עם הצילינדר ומחזיק את קוד המפתח. מולטילוק מתארת ב־MTL600 וב־MTL800 כרטיס שכפול ייחודי עם פס מגנטי שמכיל קוד מוצפן של המפתח, ומאפשר לבעל הכרטיס לשכפל מפתחות נוספים אצל מנעולן מורשה של מולטילוק שמחזיק מכונת שכפול KC5. ב־MTL400 היצרן מתאר שיטה שבה מנעולן מורשה מציג את הכרטיס המגנטי כדי להפיק מפתחות נוספים.

רב־בריח בנתה את אותו עיקרון בדרך משלה. ב־LOCXIS id כרטיס שכפול ייחודי מסופק עם כל צילינדר, והשכפול מבוצע רק על ידי מנעולנים שהוכשרו והוסמכו על ידי רב־בריח. ב־3LOCX הכרטיס נושא קוד QR, והספק מתאר אותו כקוד מוצפן שנקרא באפליקציה ייעודית של היצרן. בקצה השני של אותה משפחה, DYNAMIC PLUS משוכפל בכל תחנת שירות מקצועית, ו־MTL200 של מולטילוק במכונת שכפול סטנדרטית. כלומר, השם של המותג לא אומר אם השכפול מוגבל. הדגם קובע.

בפועל, הכרטיס הוא המפתח האמיתי. מי שמחזיק אותו יכול להפיק עותקים גם בלי המפתח המקורי, ומי שאין לו אותו לא יקבל עותק במסלול המורשה גם כשהמפתח בידו. לכן שומרים את הכרטיס בנפרד מהמפתחות, לא בארנק ולא בצרור, ולא מצלמים אותו. בדירה שכורה בררו מי מחזיק בכרטיס: אם הוא אצל בעל הדירה, הוא היחיד שיכול להזמין עותק, וזה יתרון ולא חיסרון, כי שוכר קודם לא יכול היה להפיק עותקים בעצמו.

הפטנט הוא החלק שיש לו תאריך תפוגה. בישראל פטנט תקף 20 שנה מיום הגשת הבקשה, בתנאי שמשלמים אגרות חידוש. רב־בריח כותבת ש־LOCXIS id מוגן עד 2030, ואותו תאריך מופיע אצל הספק גם ב־KEYLOCX וב־LOCXIS. Locksmith Ledger מסביר את המשמעות: גלם מוגן פטנט מוגבל משפטית לבעל הפטנט ולמי שחתם איתו על הסכם, ואילו גלם ׳מוגבל׳ בלי פטנט נשען בעיקר על הסכמים בין הספקים. כשהפטנט פוקע, יצרנים רבים ממשיכים באותה מדיניות שכפול, אבל ההגנה המשפטית על הגלם נגמרת וצד שלישי רשאי לייצר אותו.

מה זה אומר לכם: צילינדר עם פטנט שפוקע בעוד ארבע שנים עדיין מגן מעותקים לא מבוקרים היום, והכרטיס ממשיך לשמור את הקוד. מי שבוחר צילינדר לעשור הקרוב, ובשבילו שליטה בעותקים היא העיקר, שואל מתי פוקע הפטנט על המפתח ובוחר דגם שההגנה שלו מכסה את התקופה.

מאסטר, כספת, תיבת דואר וארונית: מפתחות עם כללים משלהם

מפתח במערכת מאסטר אינו מפתח רגיל עם הרשאה מיוחדת. כל צילינדר במערכת בנוי כך שייפתח גם במפתח הפרטי שלו וגם במפתחות הרמה שמעליו, לפי תוכנית שנקבעה מראש. מפתח נוסף נחתך מגלם ייעודי לפי רישום המערכת, וכך גם בקטלוג שלנו: לסדרות L33, L44 ו־L55 יש גלם משלהן, והספק מציין שהחיתוך נעשה לפי הצילינדר או לפי תוכנית מערכת המפתחות. לכן עותק מבקשים ממי שמחזיק את הרישום, באישור בעל המערכת. עותק של מפתח ראשי שנעשה מחוץ לרישום פותח הרבה דלתות ואיש לא יודע עליו. איך מתכננים מערכת כזו מלכתחילה מוסבר במדריך על מפתח אחיד ומאסטר.

מפתחות כספת מתנהלים כמו מפתחות מוגנים. ב־10 מתוך 12 כספות Technomax עם מפתח בקטלוג שלנו, מסדרות GK ו־DMK, המפתח דו־צדדי ומשוכפל רק עם כרטיס בעלות. בשאר הכספות המפתח הוא בדרך כלל מפתח כפול שיניים למנעול מנופים, ומפתח נוסף מזמינים דרך הספק לפי דגם הכספת ומספר המנעול. שני כללים: אל תשמרו את כרטיס הבעלות בתוך הכספת, ואל תמסרו מפתח כספת לשכפול בעמדה מזדמנת, כי מי שהחזיק אותו ראה בדיוק מה הוא פותח.

תיבות דואר, ארוניות ולוקרים משתמשים לרוב במנעול לשונית קטן. אצל יצרנים רבים מספר המפתח חרוט על פני המנעול או על המפתח, ואפשר להזמין מפתח לפי המספר בלבד. זה נוח מאוד כשהמפתח אבד, אבל זה גם מסביר את רמת האבטחה: Lowe & Fletcher, למשל, מציינת לסדרת מנעולי הלשונית 92 שלה 200 קומבינציות בלבד. בבניין עם עשרות תיבות או בחדר לוקרים, אותו מפתח עשוי לפתוח יותר ממנעול אחד. כשהמנעול עצמו שבור או שהמפתחות התפזרו, מחליפים את המנעול, ולא מוסיפים עותקים.

• מפתח מאסטר: אישור בעל המערכת, עותק רק דרך מי שמחזיק את הרישום.
• מפתח כספת Technomax: כרטיס הבעלות ודגם הכספת.
• מפתח כספת אחר: דגם הכספת ומספר המנעול, דרך הספק.
• תיבת דואר או ארונית: המפתח, או המספר החרוט על המנעול.

מפתחות לרכב: להב, שבב, שלט ומפתח חכם

מפתח רכב מודרני הוא שלושה חלקים באריזה אחת. הלהב המכני פותח את הדלת ולפעמים מתניע. השבב, שנקרא טרנספונדר, יושב בראש המפתח ומתקשר עם מערכת האימובילייזר, כלומר מנטרל המנוע: אם מחשב המנוע לא מזהה את הקוד, הוא לא מאפשר זרימת דלק והצתה. השלט פותח ונועל מרחוק, ובמפתח חכם (Keyless) הרכב מזהה את המפתח כשהוא קרוב, בלי להכניס אותו. בגרמניה ובבריטניה אימובילייזר חובה בכל רכב חדש מ־1998, ובדורות החדשים הקוד מוגן בקודים מתחלפים או בהצפנה.

המשמעות לשכפול: חיתוך הלהב לבדו נותן מפתח שפותח את הדלת אבל לא מתניע. השבב צריך לעבור תכנות שמצמיד אותו למחשב הרכב. בשבבים של NXP, יצרנית רכיבים מובילה בתחום, מתואר אימות הדדי בין השבב לרכב ותקשורת מוצפנת, ולכן ברכבים חדשים הוספת מפתח נעשית בציוד ייעודי ומתחברת למערכת של הרכב עצמו. שלט ומפתח חכם עוברים צימוד באותו אופן. התהליך דורש את הרכב במקום, ובדרך כלל גם מפתח עובד.

מה להביא: את הרכב, את כל המפתחות שיש לכם, רישיון רכב ותעודה מזהה. מי שמתכנת מפתח לרכב צריך לדעת שהרכב שלכם, ומנעולן רציני יבקש את המסמכים לפני שהוא מתחיל. הביאו את כל המפתחות גם מסיבה נוספת: אם מפתח אבד, בתכנות מחדש אפשר להוציא אותו מרשימת המפתחות המוכרים לרכב, כך שגם מי שימצא אותו לא יתניע. זה ההבדל בין הוספת מפתח לבין טיפול נכון במפתח שאבד.

בכמה דגמים התכנות זמין רק אצל היבואן, ובאחרים גם אצל מנעולן רכב עם הציוד המתאים. הזמן תלוי בדגם ובסוג המפתח, ולכן לפני שמגיעים מוסרים יצרן, דגם ושנתון, ואם המפתח מתקפל, עם שלט או חכם.

תגים וכרטיסים לבניין: מה מותר לשכפל ומה מנפיקים

תג או כרטיס לכניסה לבניין הוא אמצעי זיהוי שהקורא בדלת מזהה במגע או בקרבה. בבניינים בישראל נפוצות שתי משפחות. תגי קרבה בתדר 125kHz הם הטכנולוגיה הישנה והזולה: התג משדר מספר מזהה, והמערכת בודקת אם המספר ברשימה. IPVM, גוף מחקר בתחום האבטחה, מתאר את תגי ה־125kHz כטכנולוגיה שנפרצה מזמן ושאפשר להעתיק בקלות במכשירים זולים. המשפחה השנייה היא כרטיסים בתדר 13.56MHz, כמו MIFARE, שבהם יש זיכרון ומפתחות הצפנה.

גם בתוך MIFARE יש הבדל גדול. Salto, יצרנית מערכות בקרת כניסה, מזכירה שכבר ב־2008 חוקרים מאוניברסיטת רדבאוד ומ־University College London פרצו את ההצפנה של MIFARE Classic, וממליצה, בהתאם להמלצת NXP, לעבור ל־MIFARE DESFire. ב־DESFire, המשפחה המאובטחת ביותר של MIFARE, ההצפנה היא AES. כרטיס כזה לא משכפלים: מנהל המערכת מנפיק כרטיס חדש ומכניס אותו להרשאות.

השאלה החשובה יותר אינה טכנית. התג שלכם הוא הרשאה שהוועד או חברת הניהול נתנו, ולא חפץ שלכם. עותק שלא עבר דרכם לא רשום במערכת, ואם יאבד, אי אפשר לחסום אותו בלי לחסום גם את המקורי. לכן תג נוסף מבקשים מהוועד או מחברת הניהול, שמנפיקים תג חדש ורושמים אותו. במקרה של תג שאבד, המדריך על תג כניסה שאבד מסביר איך חוסמים אותו ומקבלים חדש.

מתי לא לשכפל: החלפת צילינדר במקום עוד עותק

עותק נוסף פותר בעיה אחת: חסר לכם מפתח. הוא לא פותר בעיה של מפתחות שנמצאים אצל מי שלא צריך אותם. אחרי מעבר לדירה, אחרי שעובד עזב, אחרי שצרור אבד יחד עם מסמך עם הכתובת, או כשאינכם יודעים כמה עותקים הסתובבו, הפתרון הוא צילינדר חדש. הצילינדר הוא החלק שאליו נכנס המפתח, והחלפתו משאירה את המנעול ואת הדלת במקום ומבטלת בבת אחת את כל המפתחות הישנים.

בדירה שכורה, המשכיר הוא שמחליט על הצילינדר, ולכן מתאמים איתו. בצילינדר עם כרטיס שכפול, החלפה היא גם הזדמנות לוודא שהכרטיס החדש אצלכם או אצל המשכיר, ולא אצל שוכר קודם. אם כבר מחליפים, זה הזמן לשקול צילינדר עם בקרת שכפול: מפתח שלא משוכפל בכל עמדה שומר על המצב הנקי לאורך זמן.

גם מפתח שחוק מאוד או צילינדר שמתקשה הם סיבה לבדוק החלפה. עותק חדש ממפתח שחוק משכפל את השחיקה, ועותק מדויק בצילינדר שחוק עדיין יתקשה. לפני שמזמינים צילינדר, מודדים אותו נכון; המדריך על מדידת צילינדר מסביר איך.

• עברתם דירה: מחליפים צילינדר, לא משכפלים.
• איבדתם צרור עם כתובת או מסמך מזהה: מחליפים צילינדר.
• איבדתם מפתח אחד בלי פרטים מזהים, ויש כרטיס שכפול: עותק דרך מנעולן מורשה, ושקלו החלפה לפי הנסיבות.
• עובד או שוכר עזב עם מפתח במערכת מאסטר: מעדכנים את המערכת דרך מי שמחזיק את הרישום.
• המפתח שחוק והצילינדר מתקשה: בודקים את הצילינדר לפני עוד עותק.